נקודה (וחצי) למחשבה

השינוי בשיטת הניקוד

בתחילת שנות השמונים החל שינוי משמעותי מאוד בשיטת הניקוד של משחק הכדורגל:

במקום זכייה בשתי נקודות עבור ניצחון מעתה תקבל הקבוצה המנצחת שלוש נקודות.

שינוי זה אולי נראה קטן אבל יש לו משמעות רבה והוא בעצם שינה את חוקי המשחק,

מאחר והפחית את ערכה של תוצאת התיקו אל מול תוצאת הניצחון.

מטרת שינוי זה הייתה לגרום לקבוצות לשחק בצורה התקפית ופתוחה, מה שיביא להנאה

 גדולה יותר של קהל הצופים ממשחק הכדורגל. 

בפועל, נראה שמאמנים רבים לא מאמצים שיטה זו, ובמשחקים צמודים מעדיפים לבצע חילופים

תוך שמירה על המערך הקיים כמו למשל החלפת חלוץ בחלוץ, או קשר בקשר.

מתי בפעם האחרונה ראיתם מאמן שמוציא שני שחקנים בעלי אופי הגנתי ,ומכניס במקומם שחקנים

התקפיים בדקות הסיום? 

עיקרון התוחלת 

נתחיל עם ההגדרה הפשוטה והלא פורמלית של המושג:

תוחלת = הסיכוי שארוע מסוים יקרה כפול הערך שיתקבל במידה וזה אכן יקרה (סכום 
כל הארועים האפשריים).

נתחיל בדוגמא פשוטה:
אם מונחות לפנינו שתי מעטפות שעל כל אחת רשום סכום הכסף שיכול להיות בתוכה (בהסתברות שווה)
כאשר על מעטפה א' רשום 1500 שקל ועל מעטפה ב' רשום 1000 שקל, אז ניתן לומר
כי התוחלת של מעטפה א' היא 750 שקל (0.5 * 1500), ובהתאמה התוחלת של מעטפה ב' היא 

500 שקל (0.5 * 1000). לכן כדאי לבחור במעטפה עם התוחלת הגבוהה יותר:

אם נחיל את עיקרון זה על משחק הכדורגל אז ניתן לומר שבמידה ושתי קבוצות בעלות יחסי כוחות שווים מתמודדות אחת מול השנייה, במצב שהמשחק הולך להסתיים בתוצאת תיקו עדיף למאמן לבצע חילופים

התקפיים ולמעשה ״להמר על כל הקופה״.

כל זה כמובן תוך הנחה ששינוי טקטי כזה על כר הדשא יגרום בהסתברות שווה (תיקו לא בא בחשבון) לאחד מהשניים:
הבקעת שער מהיר כתוצאה מהבליץ ההתקפי שיוביל לניצחון בדקות הסיום,

או מנגד ספיגת שער כתוצאה מרפיון במשחק ההגנה ודלילות בחלק האחורי שתוביל להפסד.

מכאן שמתמטית ניתן לומר שהחלטה זו היא בעלת תוחלת של נקודה וחצי לפי החישוב הבא:
0.5(הסיכוי לניצחון) כפול 3 (נק' עבור ניצחון) + 0.5(הסיכוי להפסד) כפול 0 (נק' עבור הפסד) =
 0.5*3 + 0.5*0 = 1.5 נקודות.  

לכן החלטה זו בהחלט עדיפה נקודה אחת שתתקבל בעבור תוצאת תיקו.

סיכום דבר

במשחקים מסוימים החלטה כזו על ידי המאמן היא קשה (במיוחד בטורנירים) ולא תמיד פרקטית, 

וכמובן שלא תמיד עומדים ברשותו הכלים לעשות שינוי כזה,

אולם אם המאמנים היו קצת חושבים מחוץ לקופסא ומיישמים את האסטרטגיה 

לאורך כל משחקי העונה, אז ייתכן וכל "חצאי" הנקודות האלו שהיו נצברים במהלך העונה

היו מהווים פקטור נכבד בזהות האלופה\יורדות  ברגעי ההכרעה של סוף העונה.

אוסקר לגארסיה - נצחון השיטה

חשיבות השיטה
בתור ילד שגדל בעיר רחובות, אחד הזכרונות שלי ממשחקי הכדורגל של קבוצת מכבי שעריים ,זה היה בחור קולני שהרבה לצעוק כאשר הקבוצה שיחקה לא טוב: "אין שיטה!! אין שיטה!! אין מאמן!!". אז נכון, אי אפשר לצפות מקבוצה בליגה השלישית שכל תקציבה זהה למשכורת החודשית של רוברטו קולואטי לשחק בצורה שיטתית ומרשימה.

זה מחבר אותנו למכבי תל אביב של השנה, בהחלט ניתן לראות את השיטתיות במשחק, יישום האימונים על כר הדשא והמחשבה מאחורי כל מהלך פשוט: כאשר הדבר הבולט ביותר אלו הוצאות הכדור של אניימה אשר מתחילות במסירת רגל מדויקת ימינה לשירן ייני או שמאלה ליואב זיו (המכונה "דורה" בגלל התספורת) שממתינים לכדור בקו האמצע, ומשם מתחילים התקפה מסודרת.

התרגיל של יואב זיו ואלירן עטר

אחת הדוגמאות לתרגול באימונים והיישום שלו על כר הדשא (לפחות 7-8 פעמים שראיתי אותו קורה), זה התרגיל של יואב זיו על קו שמאל תוך החלפת מסירות עם אלירן עטר שבדרך כלל מסתיימת עם החזרה של הכדור בעקב לזיו, שבתורו מחליט האם לחדור לרחבה או להגביה את הכדור, כפי שניתן לראות בתרשים הבא:

את ההצלחה של תרגיל זה במשחק הבית נגד הפועל חיפה ניתן לראות בסרטון הבא (דקה 5:21)
https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=CdlJ0DBi0g4

התרגיל הפחות מוצלח של הכדורים הנייחים
למען ההגינות, יש תרגיל אחד (די ברור שזוהי הוראה של אוסקר) שלא מובן לי ולהרבה מהאוהדים ,וזהו הפס הקצר (במקום הגבהה) לעטר במצבים הנייחים (לרבות הקרנות) שבהן אין אפשרות לבעיטה ישירה לשער.

בכל משחק יש מספר לא מבוטל של כדורים נייחים\קרנות שבמקום להגביה אותם לרחבה,
מחליטים להוציא קצר לעטר שמתחיל לכדרר ובסופו של דבר מבזבז את ההזדמנות.
הדבר אולי היה מתקבל על הדעת לולא היה למכבי את ראדי\לוגסי שיודעים להגביה את הכדור היטב,
ואת פריצה\ק. גארסיה\טיבי בעלי משחק הראש המשובח - לטיפולך אוסקר!

התפקוד של אלברמן
ניכר שאוסקר רואה באלברמן שחקן מאוד משמעותי ולמעשה מקנה לו תפקיד עם אחריות גדולה. 
אלברמן שהוא בעל יכולת קריאת משחק מעולה, פעמים רבות מחפה על שטחים גדולים (באמצעות תנועה חכמה בלי כדור) שנשארים חשופים כתוצאה מעלייה להתקפה של שחקני הקו האחורי, במיוחד זיו.   
כמה פעמים ראיתם את אלברמן העונה רודף אחרי שחקן יריב כמה עשרות מטרים ומתקל אותו מאחורה בהצלחה? - בהחלט שחקן גדול. 

ודבר נוסף לגבי אלברמן, מי שצופה בו בקביעות בטח שאל את עצמו ולא פעם אחת "למה לעזאזל הוא כל פעם מסתובב סביב עצמו עם הכדור כמו סביבון?", הסיבה היא פשוטה - להרוויח קצת זמן עד שתפתח אופציית מסירה טובה ולא סתם לבעוט את הכדור למעלה ולאבד אותו בסבירות גבוהה.

ההתקפה הכי טובה היא ההגנה
אומרים שההגנה הכי טובה זוהי ההתקפה, אבל כנראה שאוסקר חושב גם אחרת (עם הצלחה לא ניתן להתווכח). זה בא לידי ביטוי במשימות ההגנה שהוא מטיל על שחקני ההתקפה: עטר שפעמים רבות רודף אחרי מגן היריבה עד לתוך החצי של מכבי  ועוזר לזיו באגף שמאל (באחד ממשחקי הבית בדקה ה-80 הוא זכה לתשואות של הקהל לאחר  שרץ אחרי המגן עד לרחבה  של אניימה וחילץ את הכדור בגליץ!! ).

וכמובן יש את ראדה פריצה שמקפיד בכל כדור נייח\קרן לחזור את הדרך הארוכה מעמדת החלוץ
ולהתייצב ברחבת ה-16 מוכן ליירט בראש כדור ראשון.

סיכום דבר

יכול להיות שאוסקר עשה כמה טעויות  אסטרטגיות משמעותיות העונה (הרכב הגנתי מדי במשחקי חוץ מול הגדולות), אבל דבר אחד לא ניתן לקחת ממנו ומצוות האימון שלו וזה שכל שחקן שנמצא על כר הדשא יודע בדיוק את תפקידו, את התנועה של חבריו לקבוצה.

עכשיו בהחלט ניתן לומר: "יש שיטה!!"