העונה שהייתה
אחד
מהברגים המשמעותיים ביותר באליפות של מכבי בעונה החולפת היה הקפטן שירן
ייני שאחרי שנים
של דשדוש ביכולת, ביצע את הקפיצה המקצועית הנדרשת. ניתן היה לראות זאת בעיקר
במשחק אחראי על כר הדשא
ושמירה על מה שהפרשנים אוהבים לכנות כ- "חדר הלבשה בריא", אשר בין השאר התבטאה בחברות העמוקה
שנוצרה בינו לבין האנטיתזה שלו: אלירן עטר.
למען האמת,
ייני הוא לא שחקן שמצטיין בתפקיד מסויים, אלא שחקן בעל יכולת למלא מספר תפקידים שונים
ברמה טובה לפי הסדר הבא (מהטוב יותר לפחות): קשר אחורי --> בלם --> מגן.
יתרונו
העיקרי מתבטא בתכונות האופי הטובות, הדוגמא החיובית שהוא נותן לשחקנים הצעירים והעבודה
המנטלית שלו בזמן משחק עם השחקנים הללו.
דוגמא יפה
לזה ניתן היה לראות במשחקו הראשון של ברק לוי (כשאניימה היה באליפות אפריקה),
כאשר בכל פעם
שהשוער הצעיר ביצע פעולה פשוטה בהצלחה הוא דאג למחוא לו כף ולומר מילה טובה על מנת להעלות לו את
הבטחון, שהוא אולי מהפרמטרים המשפיעים ביותר על
שוער.
יש כמובן את הדוגמא הנגדית והיא ברק יצחקי, שחקן שללא ספק מוכשר ממנו בכמה רמות.
לפני שתי עונות, כשהיה תחת הדרכתם של איווניר ועוזרו גדי כרמלי היה מרבה לנזוף ולצעוק על השחקנים
הצעירים בזמן משחק ולעיני אלפי צופים, כאשר השחקן ש"חטף" ממנו הכי הרבה היה מואנס דאבור אשר
כתוצאה מהתנהגות זו סבל מחוסר בטחון ויציבות במהלך העונה.
הצבתו של ייני על
ידי אוסקר גארסיה במרבית העונה שעברה כמגן ימני אמנם צלחה בעונה החולפת ולו רק בגלל שהקבוצות
המובילות היו רחוקות מאוד משיאן. מיקומו
הטבעי של ייני הוא בקישור האחורי, דבר אשר הוכח מעבר לכל ספק במשחק הנבחרת מול
פורטוגל, כאשר ייני עזר לחוליית ההגנה בסגירות ובשמירות הכפולות (double up) על לא אחר
מאשר כריסטיאנו רונלדו או בכינויו המקוצר: CR7.
העונה הקרובה
העונה,
לאחר החיזוקים שמכבי ביצעה בחלק ההגנתי (החתמת מאנה ועמרי בן הרוש) עומדת
בפני פאולו
סוסה דילמה בכלל לא קלה:
מה עושים
עם שירן ייני? האם לספסל אותו? להפוך אותו לשחקן רוטציה?
האם
משתלם לו לשמור על הקפטן שלו (בטווח של עונה) ולתת לו את חולצת ההרכב (כמגן ימני\קשר אחורי)
על חשבון
שחקנים אחרים בסגל שייתכן כי הינם טובים\מתאימים יותר מבחינה מקצועית
(זיו\אלברמן)?
במידה
ופאולו סוסה יחליט לתת לייני לשחק, אז עומדות בפניו 3 אופציות:
1. להמשיך
להציב את ייני כמגן ימני ברוטציה עם יואב זיו שמסתמן שיעבור לשחק בצד ימין לאחר
הבאתו מספרד
של המגן השמאלי המוערך מאנה.
2. לשנות
את שיטת המשחק: לעבור משיטה של 4-3-3 למערך הגנתי יותר של
4-1-4-1 (ראה איור למטה) כאשר
ייני
מוצב לפני הבלמים בדיוק כמו שעשה גוטמן בנבחרת. שיטה זו יכולה מאוד להתאים לסוסה (במיוחד מול יריבות חזקות) שהוא בעל מוניטין של מאמן הגנתי.
3. לבצע
רוטציה בין ייני לבין אלברמן בתפקיד הקשר האחורי.
בכל אופן, הוצאתו של ייני מתמונת ה-11 תגרום לכאב ראש לצוות המקצועי שלא מעוניין בפגיעה בקפטן
ובסמל
הבלתי מעורער של הצהובים - בטח לא אחרי ההצלחה בעונה שעברה.
חשיבות הספסל הארוך
בהרצאה
שהעביר ג'ורדי קרויף למאמנים הישראלים במהלך העונה הוא הדגיש בפניהם שקבוצת כדורגל
זה
לא רק 11 השחקנים שפותחים בהרכב אלא כל 18 ויותר השחקנים שבסגל.
השבוע, כשיצא לאור DVD של עונת האליפות ניתן היה להבין כמה באמת ההולנדי צדק: שחקני מכבי
נשאלו מה היו הרגעים המכריעים של העונה, ורובם
ציינו את הבאים (מסכים לגמרי עם הבחירה):
1. גול
הנצחון של קולאוטי (4:3) במשחק החוץ ברמת השרון שאליו מכבי הגיעה אחרי שני הפסדים
רצופים.
2. גול
הנצחון של לוגאסי בדקה ה-99 נגד בני יהודה
3. הפנדל
שעצר ברק לוי בדקה ה-94 נגד הפועל ר"ג שהשאיר את 3 הנקודות אצל הצהובים.
אז מה
משותף לכולם?
ובכן, כל 3
השחקנים שהיו שותפים לרגעים המכריעים אינם שחקני הרכב ראשון.
אז כנראה
שג'ורדי יודע על מה הוא מדבר..
